מאזן: 41-41, המקום השמיני במזרח.
יריבה בסיבוב הראשון: בוסטון סלטיקס.

זאת לא הייתה עונה קלה לשיקגו. הם התחילו עם הר של ציפיות הודות לשילוב בין ג'ימי באטלר, דווין וויד וראז'ון רונדו ופתחו טוב עם 10 ניצחונות ב-16 המשחקים הראשונים, אבל מהר מאוד העניינים התחילו להשתבש. וויד ובאטלר שיחקו רוב העונה לבד, רונדו נעלם וחזר מהרוטציה לסירוגין ונראה שהפיצוץ הענק בדרך כשפרד הויברג, מאמן הקבוצה, נראה כאילו הוא לא מצליח להשתלט על העניינים.

הם דשדשו סביב ה-50% כשהם מצליחים להפתיע את הגדולות (נגיע לזה בהמשך) ועם הפסדים מביכים לקטנות. העניינים היו בכאוס כשהם הפסידו 7 מ-8 משחקים, ירדו למאזן של 38-33 ונראה שהם הולכים לראות את הפלייאוף מהבית בשנה השנייה ברצף, במיוחד כשוויד גמר את העונה. אז, כנגד כל הסיכויים, נראתה שיקגו אחרת לגמרי.

הבולס התחילו לשחק ביחד כשרונדו, שוב ברוטציה, מנהל את המשחק בצורה נפלאה בזמן שבאטלר תורם לידו עם אסיסטים ונקודות ושאר הקבוצה, ביחוד דנזל ולנטיין וניקולה מירוטיץ', קולעים שלשות (משהו שלא היה קיים בשיקגו רוב העונה – הבולס עם 7.6 שלשות במשחק, המקום ה-28 בליגה). הם ניצחו 8 משחקים מה-11 האחרונים של העונה, הבטיחו פלייאוף ביום האחרון שלה ונכנסים לפלייאוף עם מומנטום.

המומנטום הזה יכול לעודד. בתקופה הזאת הם היו אמנם בלי וויד, אבל הצליחו לנצח פעמיים איתו בקלות (מול ברוקלין ואורלנדו). סביר שלא נראה את קבוצת ה-42% מהשלוש עם 11 שלשות במשחק ששיקגו היו בתקופה הזאת, אבל זה לא בהכרח דבר רע. ראינו המון קבוצות בפלייאוף, כאלו שמתבססות על משחק קבוצתי וקליעות נוחות, שפשוט קרסו בפלייאוף. אם זה יקרה לשיקגו יש תוכנית ב' נהדרת בדמות וויד ובאטלר והבידודים שלהם. השניים יודעים לנצח, והדווין וויד של הפלייאוף האחרון היה פנטסטי. כשמוסיפים לזה את באטלר, עוד שחקן שיכול ליצור נקודות לעצמו, הם יודעים מה לעשות כשההתקפה נתקעת.

אחת השאלות הגדולות היא איך זה יראה בפלייאוף. בשלושת המשחקים מאז החזרה של וויד הקליעה של ניקולה מירוטיץ' נעלמה (ירד ל-26.3% מהשלוש) ורונדו שותף רק באחד, מה שהשפיע על שאר השחקנים מסביבו. יש סיכוי די גבוה שנראה את שיקגו מנסה לאזן בין שני הרכבים שונים – אחד שמבוסס על היכולת האישית של וויד ובאטלר (ליד ג'ריאן גרנט ואולי בובי פורטיס), והשני יותר מבוסס על רונדו, ולנטיין ומירוטיץ' ומציג את הכדורסל של רוב הרצף האחרון.

חוץ מזה, הם יודעים להתעלות מול הגדולות. מול עשרת הגדולות שיקגו עם רקורד מנצח של 13-14, כולל סוויפ עונתי על קליבלנד. מול תשעת הקבוצות שלאחר מכן (מקומות 11-20, לא כולל שיקגו) הם עם 16-12. חוסר המיקוד הזה וההפסדים המיותרים (12 כאלו לקבוצות השליש התחתון) עלו לשיקגו בדירוג הנמוך של המקום השמיני, אבל זה יכול להיות סימן מעודד – הם קבוצה טובה יותר ממה שמראה הרקורד שלהם כשהם רוצים. ובפלייאוף, עם כל החשיפה וההזדמנות ההיסטורית להדיח את המקום הראשון במזרח (משהו שקרה לג'ימי באטלר ואותה שיקגו בעבר מהצד הלא נכון של ההיסטוריה).

אותה סנסציה יכולה לקרות בזכות המצ'-אפ הטוב של שיקגו מול בוסטון. אחד ההבדלים הגדולים הוא בקו האחורי. רונדו/גרנט, וויד ובאטלר הם שחקני הגנה מעולים שיכולים להתמודד עם הארסנל ההתקפי של הסלטיקס, לחפות כשצריך ולהאט את איזייאה תומאס ומהלכי ה-handoff היעילים שלו. הוא הנשק ההתקפי הגדול ביותר של הסלטיקס ועצירתו תהיה משמעותית מאוד.

נוסף על כך, יש לשיקגו יתרון גדול מאוד בריבאונד – הם לוקחים 46.3 ריבאונדים במשחק (מקום שלישי בליגה), 4 יותר מבוסטון שנמצאת במקום ה-27. זה קורה גם בגלל שהסלטיקס מתמקדים יותר במשחק המעבר מאשר בקרב על הכדור החוזר, אבל זה יכול להיות בעל השפעה בסדרה כשהסלטיקס לא יודעים לנצל את ההזדמנויות שלהם לריבאונד ולוקחים 64.5% מהם, הנתון השני הכי נמוך בליגה. הדבר יכול לתת לשיקגו הזדמנות לנקודות הזדמנות שנייה קלות, במיוחד מול הורפורד וג'ונסון.

משהו שחשוב לשים לב אליו זה הספוט-אפ של בוסטון. לסלטיקס יש בחמישייה המון קלעים והם הולכים למהלכים כאלו ב-22.2% מהפעמים, מקום חמישי בליגה, וקולעים אותם די טוב. חמישה שומרים חכמים שמגיבים לכל מצב ומונעים את הזריקות האלה מבוסטון יקשו על הסלטיקס, ולשיקגו יש את זה. לכן על הנייר הם יריבה חזקה.

אבל זה רק על הנייר. יכול להיות שהלחץ של הפלייאוף יהיה יותר מדי ושיקגו תתמוטט לחלוטין, זה כבר קרה בפעם הקודמת שרונדו היה בפלייאוף (העונה ההיא בדאלאס). אם הויברג יצליח לגרום להם לתפקד כיחידה אחת, ונראה ב-11 המשחקים האחרונים של העונה שהוא מסוגל לכך, והשחקנים יתרכזו רק בדרך הטובה ביותר לנצח, יכול להיות פה מסע של יותר מסיבוב אחד. אני, אישית, חושב שהם יתנו סדרה טובה מהציפיות, אבל עדיין בוסטון טובה יותר ועם מאמן מנוסה יותר בכל הקשור לפלייאוף. לכן, גם בהתחשב בביתיות, להערכתי שיקגו תודח אחרי סדרה של 7 משחקים. אבל יש להם סיכוי לא רע להדהים את העולם כל הדרך לגמר המזרח.